R. Yonah Mishlei 16 – ר' יונה משלי טז‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לְאָדָ֥ם מַעַרְכֵי⁠־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהֹוָ֗הי״י֗ מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃ (ב) כׇּֽל⁠־דַּרְכֵי⁠־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ג) גֹּ֣ל אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃ (ד) כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הֹוָהי֭״י לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם⁠־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃ (ה) תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י כׇּל⁠־גְּבַהּ⁠־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃ (ו) בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ ס֣וּר מֵרָֽע׃ (ז) בִּרְצ֣וֹת יְ֭הֹוָהי֭״י דַּרְכֵי⁠־אִ֑ישׁ גַּם⁠־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃ (ח) טוֹב⁠־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃ (ט) לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַ֝יהֹוָ֗הי״י֗ יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃ (י) קֶ֤סֶם׀ עַֽל⁠־שִׂפְתֵי⁠־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל⁠־פִּֽיו׃ (יא) פֶּ֤לֶס׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַיהֹוָ֑הי״י֑ מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כׇּל⁠־אַבְנֵי⁠־כִֽיס׃ (יב) תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃ (יג) רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי⁠־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃ (יד) חֲמַת⁠־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי⁠־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃ (טו) בְּאוֹר⁠־פְּנֵי⁠־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃ (טז) קְֽנֹה⁠־חׇכְמָ֗ה מַה⁠־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃ (יז) מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃ (יח) לִפְנֵי⁠־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃ (יט) ט֣וֹב שְׁפַל⁠־ר֭וּחַ אֶת⁠־[עֲנָוִ֑ים] (עניים) מֵחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת⁠־גֵּאִֽים׃ (כ) מַשְׂכִּ֣יל עַל⁠־דָּ֭בָר יִמְצָא⁠־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהֹוָ֣הי״י֣ אַשְׁרָֽיו׃ (כא) לַֽחֲכַם⁠־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃ (כב) מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ (כג) לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל⁠־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃ (כד) צוּף⁠־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי⁠־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּ֗פֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃ (כה) יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי⁠־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי⁠־מָֽוֶת׃ (כו) נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי⁠־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃ (כז) אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל⁠־[שְׂ֝פָת֗וֹ] (שפתיו) כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃ (כח) אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃ (כט) אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא⁠־טֽוֹב׃ (ל) עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃ (לא) עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃ (לב) ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃ (לג) בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת⁠־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהֹוָ֗הי״י֗ כׇּל⁠־מִשְׁפָּטֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) לאדם מערכי לב מי״י וגו׳ – המקרא הזה נסמך לענין הענוה כי העניו ישים בלבו תמיד הענין הזה כאשר יחשוב המועצות לא יבטח בעצתו שיזדמן לו לשון מתוקן במחשבה שיהיה נשמע ומקובל לשומעים כי ידע שזה תלוי בשם ית׳ אף כי לא ישען אל בינתו שלא תקום ותהיה מחשבתו להגיע אל הפועל. (ב) כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן וגו׳ – דרך טבעי האדם כי כל מעשיו אשר יגיעוהו מדרך מדתו זכים בעיניו אם טובות ואם רעות ולפיכך תקון המדות ענין קשה. אף גם זאת ותוכן רוחות י״י עוזר את האדם לתקן מדותיו להתבונן בעוותם ולחזק בתיקונם וגם כי לא יתכן לנצח את התולדת מבלי עזר שמים והשם בוחן לבות. וכאשר יבקש האדם להכין לב לעבודת השם וביראתו יעזרהו על תקון הלב ויישור המדות. תוכן כענין תכנתי עמודיה סלה (תהלים ע״ה:ד׳) ולו נתכנו עלילות (שמואל א ב׳:ג׳) וכן נמצא בענין תקון בקו״ף מן הקל ומן הדגוש: אזן וחקר תקן משלים הרבה (קהלת י״ב:ט׳), מעוות לא יוכל לתקן (קהלת א׳:ט״ו). (ג) גול אל י״י מעשיך ויכונו מחשבותיך – בכל מחשבה שתחשוב על מעשיך ותקון עניניך שים לבך שאין בידך זולתי המחשבה ולא תוכל להגיעה לפועל וגול את הפועל לי״י כענין השלך על י״י יהבך (תהלים נ״ה:כ״ג) ובכן יכונו מחשבותיך שיגיעו אל הפועל וגם תצלח לחשוב הנכון להגיע אל הפועל. (ד) כל פעל י״י למענהו – ¹בא בפתח במקום שבא. וכן זבח וצלמונע בקרקר (שפטים ח׳:י׳) והענין שברא את האדם לעבדו. את הכל ברא לכבודו וכמו שנאמר: כל הנקרא בשמי וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳).
וגם רשע ליום רעה^א – גם הרשע שאינו עובד את השם ית׳ ומבקש להשבית הכוונה בבריאתו. הלא נכון הוא ליום רעה. נמצא שגם בבריאתו יגלה כבוד השם כמו שנאמר: ושבתם וראיתם בין צדיק וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ח) ואמרו ז״ל: כשהקב״ה עושה דין ברשעים מתעלה ומתקדש שמו,⁠² שנאמר: והתגדלתי והתקדשתי וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ג), ונאמר: הנה עבדי יאכל וגו׳ (ישעיהו ס״ה:י״ג). (ה) תועבת י״י כל גבה לב יד ליד לא ינקה – ³יד ליד חלק לחלק⁴ והענין במדה למדה בעת שישלם השם ית׳ על מעשה בני אדם וידו תחלק להם בקו, לא ינקה בעל הגאוה. (ו) בחסד ואמת יכפר עון וביראת י״י סור מרע – ⁵אין כפרת עון בלתי תשובה. והנה גם אחרי שובו מרעתו צריך לשית עצות בנפשו שיתכפר עונו כפרה שלמה. ואם אמנם כל תשובה מועלת להציל מאבדן הנפש אך לפי דרכי התשובה יתרצה הבורא ית׳ וית׳ לקרבו ולתת חלק לנפשו בנעימים בעולם הבא ולמחות פשעיו ונקה האיש מעון⁶ כאלו לא חטא מיום הולדו ונשארו צדקותיו בידו ושכר מדותיו אתו. ויש תשובה תעדיף שכר מלבד מה שתמחה העון.
עוד דרך שנית בענין העברת העונש בעולם הזה כי יש עון תשובה כפרתו ויסורין ממרקין אותו ויש אשר תשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת ולהעברת העונש בעולם הזה תועיל תועלת עצומה גמילות חסדים מלבד מה שהקרן קיימת לו לעולם הבא כמו שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) ודרשו ז״ל אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה (שמואל א ג׳:י״ד) בזבח ומנחה אינו מתכפר אלא בתשובה מתכפר ובמעשים טובים⁷ (בבלי יבמות ק״ה.). וכאשר יעיד המקרא הזה: כי בחסד ואמת יכופר עון וגו׳ הוא יסוד כפרת עון שיוסיף בנפשו בשיעור יראת י״י כדי שאם יגיענו במעשים שקראוהו וחטא בהם ימשול ברוחו ביראת השם אשר בו.
סור מרע – ⁸כמו וסור מרע כי תחלה יקדים לו יראת י״י ובהגיע הזדמנות החטא במעשיו שחטא בהם יסור מן החטא כמו שאמרו ז״ל: באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה (בבלי יומא פ״ו:). והנכון שאין שם חסרון ואבוד אחר ובושה, והטעם וביראת י״י לסור מרע שהוסיף בשיעור יראת י״י כדי לסור מן החטא אם נזדמן לידו. הנה יכופר עונו ביראת י״י אשר בלבבו וביאור ענין זה בשערים. (ז) ברצות י״י דרכי איש גם אויביו וגו׳ – כמו שאמרו ז״ל כל מי שיש לו אוהבים מלמטה בידוע שיש לו אוהבים למעלה⁹ ואמנם אוהבים מלמטה מחסרונו במדות הראויות כמו שאמרו ז״ל:⁠¹⁰ החכם שיאהבוהו אנשי עירו לא ממעלתו רק מאשר יחדל להוכיחם. ויתכן שענין המקרא הזה כענין שמצאנו באברהם ויצחק ע״ה שבאו מלכי פלשתים לכרות עמהם ברית לפי שראו כי היה י״י עמהם, והמקרא הזה יתכן שנסמך לעליון כי בעל התשובה אשר הרע לפנים לרבים בהכלמות ובצער ובגאוה ובוז ולא יתכפר האדם בדברים שבינו לחברו בחסד ואמת עד שירצה את חברו. הנה ברצות את דרך תשובתו יתן בלבבם שיתרצו לו ונמצאו נזקיו כלא היו. (ח) טוב מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט – המקרא הזה והבא אחריו לב אדם יחשב דרכו (משלי ט״ז:ט׳) עיקר מה שנתחדש בהם הוא ענין סמיכותם זה לזה. כי יעיר בזה לב האדם לדעת ולראות כי רעתו רבה בכל חטא אשר יחטא.⁠¹¹ והנה הביא התוכחת על אוספי רב תבואות בלא משפט לפי שהגזל נפשו של אדם מתאוה לו ומחמדתו כמו שאמרו ז״ל. וראה נא עוצם התוכחת ומה נמלצת היא כי לא יוכל איש להגיע מחשבות לבבו לפועל עד אשר יכוין השם ית׳ את צעדיו ואיך תעלה כזאת על לבו לגזול ולחמוס ולחטוא לאלהיו. והנה זאת דומה למלך שעבר על פסח אחד ויחמול עליו וישאהו על זרועו לנחותו הדרך שיחפוץ ללכת התחיל הפסח ההוא לשלוח ידו מבין זרועות המלך הנושא אותו ולכרות כל עצי עדן אשר למלך ולירות בחצים לכל הנמצא מאוהבי המלך ולכל אשר הבטיחו המלך ויצו עליו לאמר אשר כל הנוגע בו כנוגע בבת עינו היש עזות מזה וטפשות ובגד בוגדים כזה. ויתכן כי מה שאמר: טוב מעט בצדקה בא הענין על בעל תשובה שדבר עליו במקרא שלמעלה ואמר כי בחסד ואמת יכופר עון (משלי ט״ז:ו׳) ובא עתה להזהירו שלא יחמול על כספו וזהבו להשיב את הגזלות אשר גזל כי טוב מעט אשר ישאר בידו בצדקה מרב תבואות בלא משפט.⁠¹² (י) קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו – כאילו קסם על שפתי מלך להכיר את בעלי הדין אי זה יטעון אמת ואי זה יטעון שקר.
במשפט לא ימעל פיו – שלא יחתוך דין מרומה כי פעמים שאין לתובעים עדים והשופטים פוטרין את הנתבע לשקר. אך המלך החפץ לשפוט צדק אין דרכו להכשל בזאת כי מאימתו יירא הנתבע שלא יטעון שקר לפניו ואם שקר יטעון יבקש הדבר וימצא כי אוהבי המלך רבים וכענין שנאמר: גם במדעך מלך אל תקלל ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳:כ׳) וכאשר אמר אחימעץ ליואב או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך (שמואל ב י״ח:י״ג) ואם עד אלה לא יצאה הצדק לאור השם ית׳ אשר המליך את המלך נותן לו בלבבו להכיר את טענות הרמאי גם יכשילהו עליו לשונו ויבחן. (יא) פלס ומאזני משפט לי״י וגו׳ – חמשה פסוקים חבר שלמה ע״ה במדות המלכים בזה ומה שהפסיק המקרא הזה ביניהם יען כי משפט השם הוא שיהיה לעולם ולא יחדל כי פעמים שלא יחפוץ מלך בשר ודם במשפט צדק והצדיק את הרשע. גם פעמים יעלם ממנו האמת אף על פי שלא ימעל פיו במשפט והיה בהנצל הרשע ממשפט המלך אכן ממשפט השם לא ינצל ולעולם כל משפטיו צדקו (תהלים קי״ט:ק״ס).
ועוד יש לפרש כי כל המקראות האלה המחוברים במדות המלך נכתבו להשיב^ב מהם אל לב כי אם השם נותן בלב המלכים להכיר העול ולחקור האמת ויעזרם שלא יכחד כל דבר ממחקרם במשפט, על אחת כמה וכמה כי עד צדק ישוב משפט¹³ לפני הדר כבוד מלכותו. והיה לעד על זה מה שהובא המקרא הזה בין המקראות האלה. ועוד כי¹⁴ נתחייבנו ללכת על דרך דברי רבותינו ז״ל והם יביאו לראיה בדברי מדותיו של הקב״ה מן הפסוקים הנכתבים במדות המלכים כמו שאמרו (בבלי ב״ב קט״ו.): מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט״ז:י״ד) ועוד הביאו בענין הצדקה מה שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) כי כל מקרא שימצא בספר הזה ולא יראה פשוטו בענין יראת השם ית׳ כעין משל נכתב למען תלמוד ליראה את י״י אלהיך¹⁵ מדרך דמיונו.
מעשהו כל אבני כיס – בחסרון בי״ת ומעשהו בכל אבני כיס. הכלי שמצניעין בו המשקולות וקטן וגדול שם הוא שלא יתקלקלו נקרא כיס וכן לא יהיה בכיסך (דברים כ״ה:י״ג) והענין שהשם ית׳ אינו מניח מענוש על הקלות ועל הדקות במעשים או במחשבות ובשיח שפתים ולו כל משקלי המשפט. ובזה המשל כאילו שוקל במשקלים המשקל הגדול כמו הככר וכגון הליטרא חציה ורביעיתה עד סוף כל משקל קטן גם לא יש אחד אף על פי ששוקל אליו על החמורות שוקל גם על הקלות כמו שנאמר: הנני שולח לדייגים רבים (ירמיהו ט״ז:ט״ז). (יב) תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה וגו׳ – כי לא השם ית׳ יכין כסאם רק בצדקה ואם מלכי האדמה יתעבו עשות רשע אף כי מלך הצדקה ואדון האמת וכסא מלכי האדמה יכון בצדקה אף כי צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים צ״ז:ב׳). (יג) רצון מלכים שפתי צדק – אף על פי שלא יתעבו כי עשות רשע אך החדל מן הרשע במעשה ובלשון לא יתעב אבל רצונו ואהבתו לדובר ישרים והוא בוחר הישר והחפץ שיגבר היושר והאמת בארץ על כן הוא דובר ישרים ולא ישתוק להחניף ושלא לתלות על שבר האמת. (יד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה – תלמוד מזה להתירא מחמת השם ית׳ כי גם את מלכי האדמה אתה ירא.
ואיש חכם יכפרנה – תלמוד מזה מעלת החכמה והצורך והתועלת בה ואם מלכי האדמה יאהבון החכמה ויתרצו אל החכם אף כי אדון החכמה הנותן חכמה ומפיו דעת ותבונה וכענין דבריהם ז״ל אשר כתבנו למעלה. (טו) באור פני מלך חיים – ¹⁶בהסברת פניו חיים, ורצונו ברצותו אחד מעבדיו התועלת מחוברת אל הרצון אינה מסופקת ולא עתידה להמצא כי כבר נמצאת עם הרצון כאשר אם ימלאו העבים גשם שהתועלת נמצאת בהם כענין שנאמר: אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳) ואין התועלת מסופקת בהם כענין שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י׳) כי אם הרוה את הארץ, ואור פני מלך יותר מן הרצון כי הסברת פנים תורה על רוב האהבה כאשר יתמידנה אליו. וכל אלה ללמוד גודל מעלת דרישת רצון השם ית׳ ולהכניס הדבר בלב בשר ודם מאשר תראה כי גם רצון מלכי האדמה ענין נכבד ותטרח ותשתדל לקנות. (טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ – נסמך לענין של מעלה כי רצון מלך ואהבתו בלתי נקנים לבד בחכמה והחכם הוא שיכפר חמתו. (יז) מסלת ישרים סור מרע – ¹⁷כבר נאמר: ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט) כי מי שהוא ישר בטבעו שנכסף אל היושר ומכיר המישרים יעזר בטבעו למשול ברוחו. ועתה יודיענו כי הישרים ישתדלו בראשונה לסור מרע ולהזהר מכל חטא לפי שהאדם חייב להתבונן בכל דרכיו ראשונה ולתקן מדותיו ולהרחיקם מן החטא ושלא תמצא בידו ובנפשו מדה מעוללת חטאים ומסבבת עון וגוררת מכשול. כי בתחלה ראוי על האדם להשמר שלא יתרחק מן הבורא ית׳ לא על ידי עונות ולא על ידי מדות המולידות עונות והשנואות לשם ית׳ ואחר כך יתן לבו לאסוף תבואת מעשים ולישר דרכי זולתו וללמוד וללמד וללמוד מעשים ולהתקרב לבורא ית׳ במעלת אהבתו ויראתו. ולשון מסילה דרך סלולה ישרה מסוקלת מאבני מכשול שמגיעין ממנה למחוז החפץ והיה שם מסלול ודרך (ישעיהו ל״ה:ח׳) והיתה מסילה (ישעיהו י״א:ט״ז) למסלה העולה (שופטים כ״א:י״ט) והנה על ידי סור מרע יגיעו הישרים למעלות יראת השם ית׳ ואהבתו וסגולת המעשים בעבודתו כל היום ויגיעו מן הזהירות לזריזות וביאור הדרכים האלה בשערים.⁠¹⁸
שומר נפשו נוצר דרכו – הנך רואה כי יסוד מעלת הישרים לסור מרע והוא עיקר השתדלותם בתחלה ואף על פי שהישרים נעזרים בטבעם וקרוב להם לסור מרע ולכבוש יצרם. אמנם ביד כל אדם לנצור דרכו ולסור מרע וכל מי שיחפוץ לשמור נפשו ינצור דרכו ויכבוש את יצרו. ונסמך המקרא לענין החכמה כי הישרים מקדימים להשתדל ביראת החטא לפני השתדלותם בחכמה ויעשוהו מסלה לכל המעלות כמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (משנה אבות ג׳:י״א).
שומר נפשו נוצר דרכו – כי תקון הנפש בתקון המדות ובהפשיט לבוש תאות ההנאות מעליה עד שלא^ג תגבר להכשיל האדם בחטא. והנה בכך נשמרה הנפש^ד מהעונות והתרחק מהבורא ואחרי שתנצל מהתרחק יקרב בידה להתקרב במעשים הנכבדים ובעבודה הקדושה. (יח) לפני שבר גאון ולפני כשלון וגו׳ – ¹⁹נסמך לענין שומר נפשו שדרך הוא מדות הנפש ופרט באחת מן המדות השנואות והוא הגאון וגובה רוח כמו שנאמר: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳) והודיע כי גאון וגובה לב סבת שבר וכשלון. (יט) טוב שפל רוח את ענוים מחלק שלל וגו׳ – שפל שם דבר בשקל יתנו יקר לבעליהן (אסתר א׳:כ׳) וכמוהו בשפל קול הטחנה (קהלת י״ב:ד׳) והטעם טוב לקנות שפלות הרוח עם הענוים ולהתחבר להם ללמוד דרכי הענוה על ידי חברתם מלקנות ממון ולהרויח שלל ומציאות עם גאים. (כ) משכיל על דבר ימצא טוב וגו׳ – ²⁰מי שישכיל על כל דבר שיבקש לעשות ויתבונן בטרם יעשנו אם טוב ואם רע ועל איזה צד וענין יעלה על ידו ימצא טוב ותזדמן לו תועלת והצלחה פעמים רבות כי מחסרון ההשגה ועצה יקרה הפסד הרבה פעמים.
ובוטח בי״י אשריו – כשישכיל ויתבונן על מה שיבקש נפשו לעשות אם יסכים^ה לעשות בדעתו שאין ביד שכלו להוציא הדבר לפועל אבל כפי שיחפוץ הבורא ית׳ יפול דבר ולא ישים השכילו על הדבר רק לצאת ידי חובה^ו והראוי בו כי כן יכשר על האדם שישכיל על כל דבר כי הבטחון בשם ית׳ מן השלמות במעלות וכענין המקרא הזה נאמר בטח אל י״י בכל לבבך (משלי ג׳:ה׳). אמנם הודיענו בזה כי עם הבטחון יתחייב האדם שיתבונן על מעשיו ותניח ידו אל המעשה שירחקנו השכל מעליו כי משכיל על דבר ימצא טוב וכשיאחז במה שתסכים הדעת עליו אם לא ישען על שכלו להתעתד על ההצלחה רק על רחמי שמים ישען גם כשיורה שכלו שלא תמצא לו דרך להצלחה על אודות הענין שיבקש בכל זאת לא ישתנה גבורת בטחונו בשם ית׳ הוא המאושר. (כא) לחכם לב יקרא נבון – פירוש: לנו כי המחדש בשכלו דברי חכמה ומבין דבר מתוך דבר יקרא נבון.
ומתק שפתים יוסיף לקח – יוסיף לחכם לב לקח. וביאור הענין כי כמו שמחדש הנבון דברי החכמה בעיון ובמחשבה כן יוסיף לקח כאשר יבטא דברי חכמה בשפתיו שלא יכילו שפתיו דברים מעורבבים או דברים נרפים וחלושים ויחזק הטענות וימריץ הטעמים במבטא שפתיו על ששמע והשכיל מכל מלמדיו.
ומתק שפתים – מה שממתיק ומסביר הדבר בשפתיו. ואמר בענין הרשעים אם תמתיק בפיו רעה (איוב כ׳:י״ב) וגם בסוף העניין הזה יזכיר מדת הרשעים במה שמוסיפין חזוק בשפתים על מחשבת הרשעים. (כב) מקור חיים שכל בעליו – השכל הנתון באדם מקור חיים הוא לבעליו לפי שהוא ראוי לחקור ולהבין בשכלו הדרכים הרצויים לבורא ית׳ ולהתרצות אליו בהם.
ומוסר אוילים אולת – אף על פי שהשכל הטבעי הנתון באדם תולדתו להכיר הרע והטוב ולהבין הדרכים הרצויים כמו שאמר מקור חיים שכל בעליו אבל יכול האדם לעות שכלו הטבעי ולסלף ישרו על ידי ההרגל החמדה והבחירה ברע כי אחרי שיחמוד פועל העבירות ויבחר באהבת הרשעים או בחברתם יהפוך לבבו והוד שכלו יהפוך עליו למשחית כי התאוה תעור עיני השכל והחפץ והחמדה יחלפו ההכרה על דרך מה שנאמר: כי השוחד יעור וגו׳ (שמות כ״ג:ח׳) ואמרו ז״ל:⁠²¹ לא יראה האדם חובה לעצמו והאוהב לא יראה חובה לאוהבו. ומפני זה מוסר אוילים כאשר יוכיחון את חבריהם ויתכונו להורות להם הדרך הנכונה ילמדו אותם לעשות הרע להתגאות ולהלוך בדרכי לבם ולעשוק ולחמוד ולהחליף עולם עומד בעולם חולף לפי שעצמו האוילים עיני בינתם וסתמו מקור שכלם הטבעי על ידי התאוות עד שיורם שכלם על הרע כי טוב הוא. ועל דרך הזה נאמר: חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת (משלי י״ט:כ״ז), והרשעים גם כן דרכם להראות פנים למוסר אולתם כענין שנאמר: ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו (מלאכי ג׳:ט״ו), ויקרא מוסר על דעת האוילים כמו שנקראת עבודה זרה תפלצת ומוסר על דעת עובדיה: מוסר הבלים עץ הוא (ירמיהו י׳:ח׳), תפלצתך השיא אותך (ירמיהו מ״ט:ט״ז), אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג). (כג) לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו׳ – בטרם ידבר יחשוב ויתבונן ובעת שידבר יוסיף לבבו לקח במבטא שפתיו מלבד טוב טעם ודעת שיחשוב לפני מבטא שפתיו. (כד) צוף דבש אמרי נועם וגו׳ – כצוף דבש שמתוק לחיך הבריות כן אמרי נועם מתוקים לנפש החכם, גם הם מרפא לאבריו, מתוק כל אחד מאמרי נעם, או יהיה שם דבר וכן כדבש למתוק (יחזקאל ג׳:ג׳) למתיקות בשקל כבוד. (כה) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות – המקרא הזה נכתב למעלה (משלי י״ד:י״ב) לענין השחוק והשמחה שנראים דרך כשר ומותר.
ואחריתה דרכי מות – כמו שנתבאר אחריו גם בשחוק יכאב לב (משלי י״ד:י״ג). ועתה נכתב הנה על ענין המקרא הבא אחריו נפש עמל עמלה לו (משלי ט״ז:כ״ו) כמו שנבאר. (כו) נפש עמל עמלה לו – פעמים שנפש העמל תעמול לעמל כלומר לגוף שהנפש עמלה לגוף ולא לה בהפך ממעשה החכם שהוא עמל לנפש כענין אמרי נועם (משלי ט״ז:כ״ד) שהם מתוקים לנפש.
כי אכף עליו פיהו – כי כבד עליו צורך פיהו לפי שהוא מבקש היתרונות והנאות המאכלים ובמעדנים ועל כן יכבד עליו צורך פיהו ויצטרך לרב העמל והוא דרך ישר לפני איש (משלי ט״ז:כ״ה) לפי שאיננו רואה בהנאות איסור ועבירה.
ואחריתה דרכי מות – שמכלה ימיו בהבל ובעבודת הגוף וישכח את עושהו ולא יתעסק בתקון נפשו.
אכף – כבד, וכן ואכפי עליך לא יכבד (איוב ל״ג:ז׳) – כבדותי ומשאי עליך לא יכבד. (כז) איש בליעל כרה רעה ועל שפתיו וגו׳ – לפי שהזכיר כי החכם יחשוב על דבר החכמה עד שלא ידבר ויוסיף לקח על מחשבתו בעת שידבר בא עתה להודיע כי גם הרשע יעמיק תחלה במחשבת הרשע ויוסיף בה בעת שיגידנה למרעהו בחמימות החפץ.
כרה – חופר ומעמיק במחשבתו.
ועל שפתיו כאש צרבת – צרבת הרעה וחמה כאש והוא תואר, וצרבת השחין (ויקרא י״ג:כ״ג) שם דבר. (כח) איש תהפכות ישלח מדון – הוא הרגיל להראות פנים לדרך השקר ולהחזיק בעול במשאו ובמתנו עם הבריות ולא יכיר דרכי האמת.
ישלח מדון – תולדות בני אדם כי יתעסקו עמו שתעלה חמתם על דבריו שהם על דרך העול ויראה לעולם זכות לעצמו או בעסק ממון או בריב לשונות.
ונרגן מפריד – ²²נרגן הוא ההופך הדברים גם המעשים מטוב לרע ודן את האדם לכף חובה ושטנה כי לא ינצלו דברי כל אוהב ורע מהמצא לעתים כמשמעם צד מתהפך והנרגן יחליף רצון המדבר בדבריו וימיר אותו טוב ברע²³ ופעמים יטפל השקר באמת לאור וטח מראות עיני בשר ודם עד שיפריד חברה ואהבה. (כט) איש חמס יפתה רעהו וגו׳ – בא להזהיר הבריות שלא יתחברו לאיש חמס פן יאמרו מה נזק לנו ברשעה, על כן הודיענו כי דרך איש חמס לפתות לרעהו ואל תאמן בעצמך לאמר לא אפת אליו ולא תטה אשורי בדבריו מני הדרך. (ל) עוצה עיניו לחשב תהפכות קורץ וגו׳ – כל כך דבק בעל החמדה והתאוה במדתו ותאותו עד שיפתה רעהו וימשוך אחריו כל אדם. ועד שיעביד איבריו לשמש תאותו ולא כעלות מחשבת החמס על לבו לבד יאחוז בה להגיעה אל הפועל אבל עוצה הוא את עיניו לחשוב תהפוכות וקורץ שפתיו כאשר גמר מחשבת הרעה ונסכם עליה. (לא) עטרת תפארת שיבה בדרך וגו׳ – בא לדבר במעלת הצדקה ופתח להעיר עליה בשבח השיבה ואמר כי השיבה מן העטרות הנכבדות לפי שתשלם דעת האיש בעת השיבה גם נחכם מן הנסיונות ויבין לאחריתו. ואחרי שיש לו לכסוף לעטרה הזאת יתעודד על ידי כן לתאות הצדקה כי השיבה בדרך צדקה תמצא כמו שכתוב: מי האיש החפץ חיים (תהלים ל״ד:י״ג), ונאמר: סור מרע ועשה טוב (תהלים ל״ד:ט״ו) וכתוב: רודף צדקה וחסד ימצא חיים וגו׳ (משלי כ״א:כ״א). (לב) טוב ארך אפים מגבור וגו׳ – ²⁴שמושל להאריך אפו שלא להנקם נקמתו בעת שיחטאו לו עד שיתישב בשכלו ויסכים על הראוי וכדת מה לעשות במי שחטא לו כי בעת שחטאו וחמתו בערה בו²⁵ לא יסכים על הראוי ולא ינצל מן הפשעים כי כעסו עוצם עיניו ושכלו כמו שנאמר: ובעל חמה רב פשע (משלי כ״ט:כ״ב) וגם תמצא לו תועלת בהאריך אפו כי ימתין עד עת היכולת להנקם ועד שעה העומדת לו והמושל בעצמו לנהוג כן טוב מגבור כי טובה גבורת הלב והדעת על התאוה מגבורת האיברים.
ומושל ברוחו מלוכד עיר – ברוחו בכעסו כמו כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ״ט:י״א). מושל בכעסו להעבירו שלא לנקום כעסו והוא גדול מארך אפים על כן אמר ומושל ברוחו מלוכד עיר שהוא יותר מגבור. ובמקום אחר דבר על כיוצא בזה שכל אדם האריך אפו (משלי י״ט:י״א) כמו שיתבאר במקומו.
עוד יש לפרש: ומושל ברוחו – בתאותו שמושל על הנפש המתאוה לשמרה מכל חטא ומכל מדה פחותה וכן שמה הרוח ללכת (יחזקאל א׳:י״ב) הרצון. (לג) בחיק יוטל את הגורל ומי״י כל משפטו – אלה הפסוקים סדורין על ענין בחירת שלום כי דבר תחלה על שבח המושל בכעסו שהוא מדה רודפת שלום ועתה משבח חלוקת הגורל שהיא משככת תלונה ומשקטת הריב, ואמר שאין לאחד מהם לחמוד בחלק חברו כי כל אחד יגיעהו חלק הראוי ואת אשר נגזר להנתן לו.
ומי״י כל משפטו – ולפי שיש אנשים שאין חפצים במחלוקת הגורל אף על פי שנחלקה הנחלה יש בה שנאה לפי שיפה בעיניהם המעט באויר זה מן המרובה בזה ומי שידו גוברת מאחיו רוצה לבחר החלק הטוב בעניו בחזקה על כן הוצרך לשבח ענין הגורל ולהורות על דרך האמונה כי הנגזר להנתן לאדם הוא שיעלה לחלקו כדברי חז״ל הראוי לנו לא יאבד ממנו,⁠²⁶ ועוד אח׳. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ב׳:י״ב, ג׳:י״ט.

² עיין ילקוט שמעוני שמות רמז ר״ל: כשיבוא הקב״ה לפרוע מן האומה שמו מתגדל בעולם.

³ עיין שערי תשובה לר׳ יונה א׳:כ״ז, ג׳:ל״ד,קס״ו. עיין פירוש ר׳ יונה משלי ג׳:ז׳ ור׳ יונה אבות ג׳:א׳, ופירוש משלי י״ט:ט״ז, כ״א:ד׳.

⁴ עיין לעיל פירוש ר׳ יונה משלי י״א:כ״א.

⁵ עיין שערי תשובה לר׳ יונה א׳:מ״ז-מ״ט, ד׳:ד׳,י״א.

⁶ השוו ללשון הפסוק בבמדבר ה׳:ל״א.

⁷ הגירסא שלנו: המרבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים.

⁸ עיין פירושו בשערי תשובה לר׳ יונה א׳:מ״ט וראה גם פירוש ר׳ יונה משלי י״ג:י״ח.

⁹ כעין זה בר׳ יונה אבות ג׳:י׳: כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו׳, וגם בבלי סוכה מ״ט: א״ר חנינא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר: וחסד י״י מעולם ועד עולם על יראיו (תהלים ק״ג:י״ז), ועיין בבלי קידושין מ׳: אמרו צדיק כי טוב (ישעיהו ג׳:י׳).

¹⁰ בבבלי כתובות ק״ח: הגירסא: אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה. בג׳ מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

¹¹ השוו ללשון הפסוק בדברים י״ט:ט״ו.

¹² עיין ר׳ בחיי ריש פרשת פקודי.

¹³ השוו ללשון הפסוק בתהלים צ״ד:ט״ו.

¹⁴ עיין כל זה בכד הקמח ערך ראש השנה א׳ בסופו.

¹⁵ השוו ללשון הפסוק בדברים י״ד:כ״ג.

¹⁶ עיין ר׳ בחיי ריש פרשת וירא.

¹⁷ מה שהביא המחבר בזה הוא כלל ועיקר מסלת ישרים לרמ״ח לוצאטו. ונראה כי לרמח״ל היה נודע פירוש ר׳ יונה בכתובים.

¹⁸ שערי גדרי היהדות שחבר הביא ר׳ יונה גם בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ס״ו,ע״ד.

¹⁹ עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״ז:י״ט.

²⁰ עיין כד הקמח ערך רשות ה׳ ופירוש ר׳ יונה משלי י״ז:כ׳.

²¹ בכתובות ק״ה: הגירסא: אין אדם רואה חובה לעצמו... ורחים ליה לא חזי ליה חובה.

²² שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:רל״א.

²³ השוו ללשון הפסוק בויקרא כ״ז:י׳.

²⁴ עיין פירוש ר׳ יונה אבות ד׳:א׳.

²⁵ השוו ללשון הפסוק באסתר א׳:י״ב.

²⁶ לא נודע לי מקום מוצאו.

^א כן בכ״י ס״פ. בדפוסים: ״רע״.

^ב בכ״י לוצקי: להשיב מהם את לב האדם כי השם ית׳ נותן.

^ג כן בכ״י לוצקי. בכ״י אוקספורד (במקום ״עד שלא״): ״עד״.

^ד בכ״י לוצקי: ״הנפש מהתענוג ותרחק מהחטא ואחרי...⁠״.

^ה בכ״י לוצקי: לעשות ובדעתו ובשכלו שאין בידו להוציא הדבר לפועל אבל נתן לנו למה שיחפוץ השם ית׳ יפול דבר.

^ו בכ״י לוצקי: חובה אשריו כי הבטחון.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון